![](http://nationalgreenhighway.org/img/kipm-2020/2397/image_xytYQlTDi3E0wMQtIW5nitGx.jpg)
אנו תלויים לחלוטין בכוכב שלנו - השמש. אם לא הייתה שמש, לא היו חיים.
מה בא לפני השמש? איך זה נוצר?
לפני חמישה מיליארד שנה לא הייתה השמש ולא תשעת כוכבי הלכת שהקיפו אותה.
האטומים המרכיבים את גופנו טסו בחלל הבין-מרכזי בענני גז ואבק. מדענים חושבים שענן הגז הזה, המורכב בעיקר ממימן, הסתובב סביב צירו. ככל שהענן אסף אבק וגז, הוא התכווץ, כלומר פחת.
הכוח שגרם לענן להתכווץ הוא כוח הכובד. בתוך הענן, חלקיקים נמשכים לחלקיקים ומתחברים זה לזה. בהדרגה החל הענן להסתובב באופן סינכרוני עם כל חלקיו בו זמנית.
עובדה מעניינת: האור הנפלט על ידי השמש שווה בעוצמתו לאור של 4 טריליון נורות.
דוגמה להיווצרות שמש
כדי להמחיש כיצד זה קרה, הציע האסטרונום וויליאם הרטמן ניסוי פשוט. תנער כוס קפה. הנוזל בכוס נע באופן אקראי. אם תשליך מעט כוס לכוס, חלקיקי הקפה יתחילו להסתובב בכיוון אחד. משהו כזה. הייתה גם ענן בו, לאט לאט, הוחלפה התנועה האקראית של החלקיקים בסיבוב הסינכרוני המסודר שלהם, כלומר הענן החל להסתובב לחלוטין בכיוון אחד.
![](http://nationalgreenhighway.org/img/kipm-2020/2397/image_jr7YIpZ6oAl5.jpg)
מדענים הוסיפו טוויסט דרמטי לסיפור זה. הם מאמינים שכאשר נוצר ענן בסמוך לו, כוכב התפוצץ. במקביל, זרמי חומר עוצמתיים מפוזרים לכיוונים שונים. חלק מחומר זה מעורבב עם חומר ענן אבק הגז של מערכת השמש שלנו. זה הוביל לדחיסה מהירה עוד יותר של הענן.
ככל שהענן דחוסה יותר, כך היא הסתובבה מהר יותר, כמו מחליק, שבזמן מסתובב, לוחץ את ידיה לגוף (וגם מתחיל להסתובב מהר יותר). ככל שהענן הסתובבה מהר יותר, כך צורתה השתנתה. במרכז, הענן הפך קמור יותר ככל שיותר חומר הצטבר שם. החלק היקפי של הענן נותר שטוח. עד מהרה צורת הענן דמתה לצורת פיצה עם כדור באמצע. הכדור הזה, כן, ניחשת נכון, היה הילד שלנו - השמש. הצטברות הגז באמצע "הפיצה" בגודל חרגה מהגודל המודרני של מערכת השמש כולה. מדענים מכנים את סאן הרך הנולד פרוטוסטאר.
איך הפכה השמש מכדור גז לכוכב?
![](http://nationalgreenhighway.org/img/kipm-2020/2397/image_dxDa1zIQvcS6rICarbkbzMgG.jpg)
זה קרה מאוד, לאט מאוד, במשך אלפים ואלפי שנים, בעוד שהפרוטוסטאר והענן סביבו המשיכו להתכווץ בהשפעת כוחות הכבידה. האטומים המרכיבים את הענן מתנגשים, ויוצרים חום. הטמפרטורה של הענן גדלה, בעיקר במרכז צפוף יותר, בו תדירות ההתנגשויות באטום הייתה גבוהה יותר. הגז בפרוטוסטאר החל לזרוח. במעי השמש המתהווה הטמפרטורה עלתה בהדרגה למיליוני מעלות.
בטמפרטורות גבוהות כל כך שלא ניתן להעלות על הדעת ולחץ גבוה באותה מידה, משהו חדש התחיל להתרחש כשהאטומים נדחוסים ולחוצים זה לזה. אטומי מימן החלו להשתלב זה בזה ויוצרים אטומי הליום. בכל פעם שהומר המימן להליום, שוחררה כמות קטנה של אנרגיה - חום ואור. מכיוון שתהליך זה התרחש בכל מקום בליבת השמש, אנרגיה זו הציפה את מערכת השמש כולה באור. השמש נדלקת כמו מנורת חשמל ענקית. מאותו הרגע הפכה השמש לכוכב חי, אותו דבר שאנחנו רואים בשמי הלילה.
איחוי גרעיני של השמש
![](http://nationalgreenhighway.org/img/kipm-2020/2397/image_kfluPGA8ahth5lry.jpg)
השמש מייצרת אנרגיה בתהליך שנקרא היתוך גרעיני. איחוי גרעיני הוא פיצוץ מודרך במרכז השמש, בו הטמפרטורות נעות בין 15 מיליון ל 22 מיליון מעלות צלזיוס. כל שנייה במעי השמש 4 מיליון טון מימן מומרים להליום.עוצמת שטף האור הנפלט שווה לעוצמתן של 4 טריליון נורות.
עובדה מעניינת: כשהשמש הייתה צעירה, היא הייתה גדולה פי 20 והייתה פי מאה יותר בהירה.
מה יקרה עם השמש בהמשך?
כדאי לזכור כי מאגרי המימן בשמש מוגבלים. עם הזמן הרכב השינויים שלנו. אם בתחילת ההיסטוריה שלה השמש כללה 75 אחוז מימן ו -25 אחוז הליום, הרי שכעת אחוז המימן ירד ל -35 אחוז. כפי שניחשתם, מגיע רגע בו המימן נעלם במעי הכוכב. כמו כל דלק, בסופו של דבר המימן מותש. אין לאן לשמש להשיג מימן חדש. ליבת הכוכב מורכבת כעת מהליום. הליבה מוקפת מעטפת מימן דקה. מימן הקליפה ממשיך להפוך להליום, אך הכוכב כבר נכנס לסדר הירידה.
מתי השמש תחדל לזרוח?
כמו בני אדם, כוכבים נולדים, מתים ומתים. בגיל 4.6 מיליארד שנה, השמש היא כוכב בגיל העמידה. מדענים מאמינים כי השמש נותרה לחיות כ 5-6 מיליארד שנים. ככל שתתיישן, מימן ייעלם בהדרגה מהליבה הסולארית. תהליך ההיתוך הגרעיני יתקרב לשכבות השטח. אך במוקדם או במאוחר, תהליך הסינתזה של גרעיני הליום מגרעיני אטומי המימן יפסק. ליבת הליום תקטן מעט בגודל ותתחיל תהליך חדש - היתוך גרעיני הליום.
הליום, שסונתז לפני מיליארדי שנים, יתחיל להתכווץ, אטומי הליום יתאגדו עד שלבסוף אטומי פחמן יסונתזו מהם. השמש תמשיך לזרוח. אך הוא יהפוך קר יותר וגודל יותר. טמפרטורת פני השטח של השמש מ- 5,500 מעלות צלזיוס, כפי שהיא כעת, תקטן ל -3,200 מעלות צלזיוס. שמש גדולה וקרה יותר תפלוט אור אדום. כוכבים מזדקנים כאלה אנו מכנים ענקים אדומים.
מעניין: בעתיד, השמש תגדל בנפח ותספוג את מרקורי ונוגה.
השמש תתחיל להתנפח עד שתספוג את מרקורי ונוגה. כאשר פני השמש מתקרבים לכדור הארץ, הטמפרטורה עליו תעלה משמעותית. האוקיינוסים רותחים משם. וכדור הארץ יהפוך לכוכב לכת סלעי, יבש וחסר חיים, כמו מרקורי הנוכחי. ואז, ככל הנראה, אנשים יצטרכו לחפש בית גידול מתאים יותר.
כאשר כל הליום מותש, יתחיל היתוך גרעיני הכולל אטומי פחמן. אבל היתוך גרעיני לא יכול להימשך לנצח. השמש תאבד בהדרגה מהפיזור בחלל את שאריות קליפת הגז שלה ורק ליבת השמש החמה תישאר. מהענק האדום, השמש תהפוך לגמד לבן, המתקמט, אולי לגודל כדור הארץ. גמד לבן הוא גוף קוסמי צפוף מאוד, כפית של חומר גמד לבן שוקלת בערך טון. מיליוני שנים לאחר מכן, הגמד הלבן, השמש לשעבר, יתקרר ויהפוך לחבורה של אפר קר כהה. השמש תהפוך לגמד שחור.
כוכבים גדולים מהשמש מסיימים את מסעות חייהם בצורה ביזארית יותר. לאחר מיצוי המאגרים של מימן והליום, מתחילים תהליכי הסינתזה של חמצן מגרעיני אטומי הפחמן. כאשר ליבת הכוכב הופכת לחמצן גרידא, מתחילה הסינתזה של ניאון מגרעיני החמצן. אלמנטים אחרים מסונתזים מניאון. לבסוף, גרעינים של אטומי ברזל מסונתזים מאלמנטים כמו סיליקון. עם הזמן גרעין הברזל של הכוכב מתכווץ, וכאן יכול לקרות פיצוץ עצום. כוכב מתפוצץ, המכונה סופרנובה, שופך את כל תכולתו לחלל החיצון.
חור שחור וכוכבים
![](http://nationalgreenhighway.org/img/kipm-2020/2397/image_a3GLqSvmuknHFhU32.jpg)
כוכבים גדולים עוד יותר יכולים להתכווץ לחור שחור. בתוך חור שחור, כוח הכובד הוא כה גדול שאפילו קרן אור לא יכולה לצאת מעל פני השטח שלו. חור שחור הוא כמו מערבולת היונקת בכל עניין שעולה בדרכו. במקרה זה, החור השחור גדל.יש מדענים הרואים בחורים שחורים כשערים ליקום אחר, או שניתן להשתמש בהם בחורים שחורים כדי לנסוע ביקום שלנו, כביכול, כנקודות קצרות. כך שלמרות שהכוכבים גוססים, חלקם נולדים מחדש כמושאי חלל חדשים, מוזרים ונפלאים.