צורות חיים אחרות, כולל לא פחמימנים, רגילות להסתכל הרבה מעבר למערכת השמש שלנו.
נראה אפילו בלתי אפשרי לדמיין כי למשל, אורגניזמים מסיליקון קיימים על פני כדור הארץ. הסיליקון בכוכב הלכת שלנו הוא הרבה יותר מפחמן, אך משום מה החיים בצורותיו השונות יצרו רק את האחרון.
גילוי אבן נע
עם זאת, ממצא מוזר התגלה בשנת 1997 על ידי הוולקולוג האמריקני הווארד שארפ. במהלך משלחתו לאלסקה הוא חקר את הפליטות של אחד מהרי הגעש, כשלפתע חברי הצוות שלו הראו לו משהו מדהים.
אחת האבנים שנזרקו נעה באטיות לאורך האדמה והותירה אחריה שובל. האבן לא יכלה לנוע תחת השפעת כוח הכבידה, מכיוון שבאותו מקום הייתה עלייה קלה: היא "זחלה" כלפי מעלה. מ"גוף "האבן, שאורכו כמטר, בקושי ניכרה אדים, ולנגיעה הסלע התגלה כחם.
שארפ התבונן באבן זמן מה. הוא נע לאט, רק כמה סנטימטרים לשעה, ובהדרגה נעצר והתקרר. כאשר האבן נעצרה לחלוטין והאדים הפסיקו לזרום ממנה, המדען שבר ממנה חתיכה. האבן הייתה שבירה באופן מפתיע. לשם הבהרה הוא לקח עימו אבנים אחרות שנזרקו על ידי הר הגעש.
עם זאת, מחקרים במעבדה לא הראו שום דבר מיוחד. היו נקבוביות ותכלילים אדמדמים באבן "החיה", אך אחרת זה לא היה שונה משאר הדגימות.
מה גורם לאבנים לזוז?
מומחים מסכימים כי זו הייתה תופעה פיזית שלא נחקרה; אולי משהו רתח באבן ודחף אותו קדימה. מדע רציני מסרב להכיר (או ליתר דיוק, אפילו להניח) כי שארפ גילה צורת חיים מסוימת של סיליקון שיכולה להתקיים רק בתנאים של מאגמה מותכת. במקרה זה האבן נעצרה, מכיוון שהתנאים על פני כדור הארץ לא היו חיוביים במהלך חייו: הוא פשוט "מת".
היכן נמצאים אבנים נעות?
עם זאת, זה רחוק מהדוגמא היחידה להובלת אבנים. הרבה יותר מפורסמים הם הסלעים הענקיים הנעים בעמק המוות האמריקני. "חלוקי הנחל" האלו נעים במשך כמה מאות שנים ולא מפסיקים לרגע. מהירות תנועתם כמובן נמוכה מאוד. יש מידע על העברת אבנים בארצנו. ומול חופי דרום אמריקה התגלה אבן "צפה" לפני זמן לא רב.
מה שמניע את כל האובייקטים האלה, המדע הרשמי עדיין לא יכול לקבוע.