כעת נרות הם יותר קישוט דקורטיבי בתוך הבית או על עוגת יום הולדת. ההערכה היא כי נר שורף זמן רב יותר בחדר קר, אך האם זה באמת נכון?
סיפור פמוט
עוד לפני תחילת ימי הביניים, אנשים השתמשו בקערות עם שומן ופתיל ביתי כתאורה. מאוחר יותר הם החלו ליצור אנלוגים ראשונים של נרות, שרק עשירים יכלו להרשות לעצמם. במאה ה- XV, לראשונה המציאו כלים להכנתם בצורה גלילית. מאה שנה לאחר מכן הם החלו להכין נרות שעווה. הם כמעט לא הריחו ונשרפו טוב.
במאה ה- XVIII, עם התפתחות ענף הלווייתנים, אנשים חילצו באופן פעיל חומר דמוי שומן מלווייתן הזרע, והפכו את הייצור לזול יותר.
ובשנת 1820 גילה מישל שברל שיטה לסינתזה של סטרין, חומר שעווה. התברר שהוא הרבה יותר זול מאשר אנלוגים אחרים המשמשים לייצור. סטרין בער יותר זמן, לא היה לו ריח, וייצור נרות הפך להיות כל כך זול עד שהחלה ייצור המוני.
בתחילת המאה העשרים למדו כימאים לייצר פרפין, מה שהפך את הייצור לזול עוד יותר. בזכות זה, נרות החלו להופיע בבתיהם של אנשים רגילים.
עובדה מעניינת: עכשיו רוב הנרות עשויים מפרפין. חומרים אחרים משמשים במקרים נדירים.
האם הנר יישרף יותר בחדר קר?
כאשר הפתיל נדלק, השעווה, הפרפין וחומרים אחרים הגובלים בו מתחילים מיד להתחמם ולהימס. הם נמסים ועולים בהדרגה אל האש. וככל שתהליך זה מהיר יותר, כך נשרף פחות זמן הנר.
אבל אם קר מאוד בחדר, אז יותר חום ייכנס לחלל מאשר בטמפרטורת החדר. בהתאם, החומר מתחמם ונמס זמן רב יותר, והנר נשר לאט יותר.
עם זאת, עליכם להבין כי גם במזג אוויר קר רק חלק קטן מהחום נכנס לחדר, וכמות גדולה יותר עדיין נובעת מהחומר. לכן הנר באמת שורף יותר בחדר קר, אבל לא בהרבה.
בחדר קר הנר נשרף זמן רב יותר, אך רק לפרק זמן קצר. מכיוון שיותר חום נכנס לחלל בזמן הבעירה, החומר נמס לאט יותר. זה מגדיל את זמן הבעירה של הפתיל.