![](http://nationalgreenhighway.org/img/kipm-2020/1204/image_6v1iI7hztB9aJ8.jpg)
בסרטים היסטוריים ובדפי ספרים המוקדשים לחיי היומיום של הצבא בתקופות שונות, תוכלו לשמוע שתי מילים לפיהן אנשי הצבא מגיבים לפקודת המפקד לבצע את הפעולה - "כן!" ו"אני מקשיב! ".
בצבא המודרני נותר רק המילה "הוא". איך הופיעה המילה הקצרה והקיבוצית הזו, ומדוע היא לא תמיד הייתה באמנת הצבא?
היסטוריית תשובות להזמנה
ניסיונות כתיבת אמנה צבאית נעשו על ידי הצאר איבן האיום, אשר ועדתו פיתחה את משפט בויארסקי לשירות הגבול, והצאר אלכסיי מיכאילוביץ ', שהורה על יצירת מסה בנושא "הוראת ותחבולות המבנה הצבאי". עם זאת, הופעתן של התקנות הצבאיות המלאות הראשונות בארצנו, המכסה את כל סניפי הצבא, מתוארכת לשנת 1716 וקשורה בשמו של הרפורמטור הגדול פיטר I. במקביל הופיעו צוותים חדשים.
המלך הקים צבא סדיר. כעת התכנסו גברים לשירות לא על פרוץ המלחמה, אלא כדי לבצע שירות צבאי סדיר. בשלב זה הופיעה אמנה חדשה אשר הסדירה לחלוטין את תהליך השירות. לצד ההזמנות החדשות הופיעו צוותים חדשים.
![](http://nationalgreenhighway.org/img/kipm-2020/1204/image_ZwSR3Y89LkmxM.jpg)
הצאר פיטר הפך למייסד הצי הרוסי. בני דור רבים נזהרו מחידושי מלך הרפורמיסטים, ולכן לא היו מספיק קצינים בקרב האצילים לפיקוד על הצי, וחיילי חיל הרגלים לא מיהרו להסדיר את עצמם כמלחים. ולצבא הרוסי לא היה מספיק ידע בתחום זה.
ואז פיטר הראשון הזמנתי את הצבא הבריטי ללמוד. חיילים רוסים נצטוו לחזור על הכל בדיוק לאחר הצבא הבריטי. אז הם אימצו את התשובה "כן אדוני!", והפכו אותה ל"כן! ". אם אתה אומר לעתים קרובות ובמהירות "כן אדוני!", זה מתברר אוטומטית "כן!". מילה זו השתרשה בחיל הים, במאה ה- XVIII היא הייתה מעוגנת באמנה, ואז עברה למינוח של סניפי צבא אחרים.
הוכחה לעובדה ש"יש! " היא התשובה האונומטופואית של האנגלית "כן!" או "כן אדוני!", זה שלקבוצות אחרות של חיילים רוסים יש אנלוגים בצבא של מדינות שונות: "אטנטו!" ("בתשומת לב!") בצרפתית, "נופלים!" ("להיות!") באנגלית וכו 'ורק "כן!" נשאר ללא תרגום.
גרסאות אחרות
על פי אחת הגרסאות, חיילים מהתקופה שלפני הפטרינה הגיבו לפקודת המפקד "כן!" עם זאת, זה לא היה ברור וקולי כמו שהוא, מכיוון שאפשר היה למשוך אותו ולהגיד אותו בציר. לכן, תשובה קצרה וברורה החליפה בהדרגה את ה"כן "האוניברסלי.
המילה "היא" מתכנתת אדם לכך שהעבודה כבר נעשתה, היא כבר שם, ומכאן התשובה.
עובדה מעניינת: בגלל התיקונים הרבים שנעשו במגילת צבא ברית המועצות במהלך המלחמה הפטריוטית הגדולה, בסרטים מודרניים על התקופות ההן יש מספר גדול של "טעויות". לעתים קרובות הם מתייחסים לתגובות של הצבא האדום לפקודות פיקוד. או שהם עונים "כן!", ואז "אני מקשיב!", בכלל, "נכון!" בצו לביצוע פעולה. זה חותך את האוזן לא רק להיסטוריונים, אלא גם למי ששירת בצבא.
במשך זמן רב באוצר המילים הצבאי הייתה תשובה "אני מציית!".אולי התשובה הזו הגיעה מהתשובה הרגילה של האיכרים לג'נטלמן "האזינו", מכיוון שבעידן שלפני המהפכה גויסו חיילים מהעם הפשוט.
הצבא האדום ניסה להיפטר לחלוטין מעקבות הצארזם, וזנח את סדר התקשורת הקודם של מפקדים וחיילים. איכר "אני מציית!" זה הפך ל"כן! "ניטרלי, אך הוטבע במגילת השירות הפנימי של הצבא האדום רק בשנת 1937. כך ענו אנשי צבא לפקודות עד סוף המלחמה.
במאמץ השירות הפנימי של כוחות צבא ברית המועצות משנת 1946 נצטוו אנשי שירות שקיבלו את הפקודה לענות "אני מקשיב!", ובצי - "כן!". הגנרל "כן!" שוב שב למגילת הכוחות המזוינים רק בשנת 1960
התשובה "כן!" לקח כמה מאות שנים. התבצר בלקסיקון הצבא. הצבא הרוסי חייב את התשובה הזו לפיטר הראשון ולמלחים האנגלים. עם זאת, בנאום הצבא הרוסי, "השיג" את משמעותו והפך למילה משמעותית יותר מחיקוי פשוט של השפה הזרה "כן אדוני!".