אנשים שאינם מאמינים אפילו בסימנים מנסים לעקוב אחר כללים מסוימים שהתפתחו בימים עברו, למרות שהם אינם מבינים את משמעותם. אכן, בעיני אדם מודרני, סף הוא רק קרש רצפה המפריד בין סלון למדרגות הרחוב. מאיפה באה אמונה כזו ומדוע? בואו נגלה את זה.
ערך סף
לאבות אבותינו לא הייתה הזדמנות לקרוא ספרים ולתקשר עם מדענים, אך היעדרו של כל אלה לא מנע מהם להיות אנשים חכמים מאוד. כבר אז הם ידעו שהבית הוא קודם כל מקלט לכל המשפחה, שאינה רק מחוץ לארבעת הקירות, אלא מוקפת במעין מעטפת. האהבה, האמונה והלכידות שלהם מילאו את הבית ועזרו לא רק להגן על יקיריהם, אלא גם להתאושש לאחר יום עבודה ארוך.
מחוץ לבית היה עולם זר אשר היה טומן בחובו לא רק סכנה בדמות זרים, אלא גם עם רוחות שיכולות לקחת עמם או לשלוח מחלה. הספק היחיד שלדברי הצאצאים הרסן רוחות רעות ומחשבות רעות היה הסף שמתחתיו הונחו קמיעות במהלך בניית הבית. במקביל, כמעט בכל בית, פרסה הייתה תלויה בתוך הסף כדי למשוך עושר.
כמו כן, האבות הקדמונים האמינו כי בעוד שהם מוגנים על ידי בראוניז בביתם, גבולות הכוח אשר, אבוי, מסתיימים ממש על הסף. זו הסיבה שהסף הפך להיות כה חשוב עבור כולם, בהתחשב בכך שברגעים מסוימים הבית נתפס כמעט כמפלט היחיד של החיים, שמעבר לו עולם המתים.
עובדה מעניינת: האבות הקדמונים האמינו כי קרוביהם של המנוחים עומדים מאחורי מפתן דלתם, ולכן כאשר הכניסו כלה לבית הם לא סתם נתנו לה קדימה, אלא נשאו אותה מעבר לסף כדי שהמנוחה לא תיקח אותה למען זר ולא תזיק. לאחר שהאישה שזה עתה התייצרה נפלה לבית בזרועות החתן, היא הפכה לבני המשפחה ויכולה לצאת עכשיו מבלי לפחד מכעס מצד קרובי משפחתה.
מדוע אינך יכול לומר שלום מעבר לסף?
ברוסיה העתיקה כמעט ולא היו בית קברות, כל משפחה העדיפה לקבור את יקיריהם בקרבת ביתם כך שביום הזיכרון הם יוכלו למצוא את דרכם הביתה. אבל שכונה כזו למחיה יצרה קשיים מסוימים, מכיוון שהיית צריך לחיות בזהירות, מחשש להפריע לשלום המנוח עכשיו.
האמינו כי אם אורח יגיד שלום בעת שעמד ברחוב, טרם חצה את אחוז החסימה, קרוב משפחה מת אולי יחשוב שהגיעו אליו. זו הסיבה, כאשר הגיעו מכרים איתם, הם מעולם לא בירכו על מפתן הדלת, אלא קראו מיד לבית או יצאו לרחוב כך שהמנוח ידע שהם לא הגיעו אליו.
גבול אנרגיה
יש גרסה אחרת. הסף פועל כסוג של גבול אנרגטי דרכו רק אדם עם כוונות טובות יכול לעבור בחופשיות. אדם לא נוח, האורב בעצמו רוע, לא יוכל לדרוך על הסף וירמס כל כך בפתח. אם בעל הבית מושיט אליו, הוא יעזור, כאילו בכוחו שלו, להתגבר על כל מחסומי המגן ובכך להכניס צרות לבית.
לכן רבים מאמינים כי לחיצת יד פשוטה דרך הסף תביא למריבה, בהתחשב בכך שלא סביר שהאורח הלא מוזמן יביא מזל טוב או חדשות טובות, אלא יכניס צרות וכעס. על מנת להימנע מתוצאות שליליות שכאלה, עדיף להעביר את לחיצת היד לרחוב, לצורך הערכה נינוחה הן של האורח עצמו והן של נסיבות הופעתו.
ישנה גם גרסה שבעזרת לחיצת יד פשוטה על מפתן הדלת, אפילו עם חבר יקר, נפתח מסדרון אנרגיה דרכו חודרים רוחות רעות לבית. אחרי הכל, אורח, למעשה, עומד ברחוב ונוגע באדמה, ואילו הבעלים נמצא בבית ועומד על הרצפה. נראה כי הם נוגעים בידם ופותחים מעין פורטל בין העולם החיצון לאנרגיה של המשפחה, שמושכת כל כך כל מיני רוחות רעות ומזיקים קטנים.
עובדה מעניינת: בימי קדם הייתה אמונה כי המנוח צריך להיפרד מהדיור שלו, כך שכאשר הם מוציאים את הארון, הם בטח הוכו קלות שלוש פעמים על הסף, ובכך סגרו את עולם החיים עבורו.
הסף משמש להגנה אנרגטית של כל בית, ללא קשר אם המשפחה מתגוררת בביתם או בדירתם. בברכה אפילו האורח המבורך באמצעות לחיצת יד מעל הסף, הבעלים כביכול מסיר את כל ההגנה ומותיר את הבית לא רק כדי לקרוע רוח רעה, אלא גם מחשבות לא נעימות. על מנת להימנע מריבה, כמו גם מחדירת רוח קטנה של מבקר, עדיף להכניס אותו מייד לבית או לפגוש אותו מחוץ לסף הרחוב.