רוב האנשים שמו לב שמסע החזרה הביתה קצר בהרבה מלעקוב אחר יעד לא מוכר. ככל שהם מתבגרים, האירועים חולפים מהר יותר, ותחושת הילדות, כשהשעות נמשכות (למשל ליום הולדת, טיול לים או תחילת החגים) נעלמת איפשהו. מדענים רבים ניסו להסביר את חוקי תפיסת הזמן, אך התברר כי הם מספקים ראיות בלתי ניתנות להפערה רק למעטים.
השערות בפועל
כדי להסביר מדוע נראה שהנסיעה חזרה יותר קצרה, הועלו מספר השערות:
- פחד מאחר;
- השפעת תפיסת החדש;
- רקע רגשי חיובי.
הפחד מאחר
אז ההשערה הראשונה קובעת כי הדרך למקום חדש קשורה כמעט תמיד לעבודה או לפיתרון עניינים דחופים. בדרך כלל יש מסגרת זמן לאירועים מסוימים, הגורמת לאדם לעתים קרובות יותר להסתכל על השעון.
במילים פשוטות, הריכוז מוביל לכך שהאירועים מתרחשים לאט יותר. ההשפעה ההפוכה מתרחשת כאשר אדם חוזר לביתו: אין צורך לשלוט על אירועים, התודעה נרגעת ומאבדת שליטה על חלוף הזמן.
עובדה מעניינת: פסיכולוגים מערביים טבעו את המונח שלהם, שנשמע כמו "אפקט טיול חוזר" (בתרגום "אפקט טיול חזרה"). לדעתם, תחת השפעת תהליך זה, אדם מפעיל תהליכים פסיכוסומטיים מיוחדים המשפיעים על מצב הרוח, הרווחה ועל ייצור הורמוני האושר - אנדורפינים.
השפעת תפיסת החדש
ההשערה השנייה קשורה להתמקדות בחדש.מול הלא נודע, תשומת הלב של האדם מודגשת שלא מרצון, ומשך הזמן מאט. עם עיון מפורט באובייקט, העניין בו נעלם, הוא מתחיל להיתפס כרגיל וריכוז תשומת הלב כבר לא מתרחש. הדרך חזרה כבר לא קשורה למשהו חדש, לכן גם הזמן בתודעה זורם מהר יותר.
רקע רגשי חיובי
ההשערה השלישית מתייחסת לרקע רגשי חיובי מהחזרה הביתה. המתנה למפגש עם קרובי משפחה או ציפייה להיות בסביבה נוחה תורמת להופעתה של שמחה, תחושת אושר והרמוניה עם העולם החיצון. ברגשות חיוביים הזמן זורם מהר יותר, אדם מתמקד בזכרונות נעימים ושוכח להתרכז במה שקורה סביב.
רקע מדעי
ההשערה הקשורה למצב רוח חיובי כשחזרו הביתה הוכחה לאחרונה באופן ניסיוני על ידי מדענים יפנים מאוניברסיטת קיוטו. כדי לחקור את הבעיה נבחרו 20 אנשים שהראו שני סרטונים של הליכה בטוקיו.
הראשון מהם שידר את המסלול ליעד ספציפי, והשני - המסע חזרה הביתה. ראוי לציין כי עבור כל הנשאלים נראה היה שהסרטון השני היה בממוצע 2-3 דקות יותר מהראשון, למרות שהוא היה זהה לאורך זמן.
לדברי מדעני קיוטו, הניסוי מאשר כי עם רקע רגשי חיובי, תחושת הזמן מתעמעמת, ומסלולו נתפס מהר יותר ברמה התת מודעת.
רסוקה אוזאווה, המחבר וההשראה האידיאולוגית של המחקר, מציין כי המוח האנושי עוקב אחר זמן באמצעות שתי מערכות: אחת מהן מתמטית, והשנייה מבוססת על תפיסה פנימית של משך האירועים. היא זו שמוטעת כשמצב רוחה משתפר.
לפיכך, הדרך לאחור נראית קצרה יותר בגלל רקע רגשי חיובי. זה משפיע על התפיסה התת מודעת של משך האירועים, מפחית את ריכוז הקשב, גורם לאדם לחיות בציפייה לסביבה נוחה ונעימה.