בשבתות אנשים רבים ממתינים בקוצר רוח. יתר על כן, בחלק ממדינות אירופה יש היום שם שונה לחלוטין. אז מדוע נקראת השבת בעצם מילה זו?
אם אתה בוחן את הפרטים, לענות על זה לא יהיה קשה כלל. זהו שם טבעי לחלוטין שהגיע מהשפה העברית יחד עם הדת הנוצרית.
שפות ומקור המילה שבת
לרוב, ימי השבוע ברוסית נקראים נגזרות של המספרים. שני ושלישי הם הנגזרים הראשונים והשניים של המספרים, יום רביעי הוא אמצע שבוע העבודה, יום חמישי הוא היום הרביעי, ושישי הוא החמישי. בין חמשת ימי העבודה העיקריים, הכל די ברור והגיוני, אך יום שבת נשלל מהשרשרת ההגיונית הזו. בכדי להבין את מהות הסטייה הזו, הגיוני לפנות לברית הישנה הקובעת כי במשך שישה ימים היה אלוהים עסוק ביצירת האדמה וכל הדברים, וביום השביעי הוא נח.
יום שביעי זה נקרא "שבת", המתורגם כפשוטו כ"נוחה ". ההערכה היא שהיום הזה התברך בדיוק כחופש, הוא מסתמך עליו לצאת לביקור או לקבל אורחים, לתקשר עם יקיריהם. אבל מסתבר שהוא השביעי ברציפות, ושבת, כחלק מהשבוע המודרני, הוא השישי, היום השביעי הוא יום ראשון.
זה קרה באופן היסטורי שיום המנוחה היהודי הוא יום שבת, שלא אמור לעבוד. במסגרת תרבות זו, עבודה בשבת אפשרית רק במקרה של סיכון לחיים במקרה של כישלון.בתרבות הסלאבית, יום ראשון נחשב באופן היסטורי ליום הרגיעה המוחלט. ההבדל טמון בעיקר בעובדה שבקרב היהודים השבוע לא מתחיל ביום שני, אלא ביום ראשון, שהוא יום עבודה. מנהלים חשבון מהעבודה ביום ראשון "ראשון", הם מכירים בשישי ובשבת כחגים. לכן, יום שבת הוא היום השביעי שלהם בשבוע. באופן דומה, ימים נחשבים במסגרת מסורות אירופאיות ואמריקאיות, אך כאן נותר יום ראשון, פתיחת השבוע, ושבת קודמת.
אם כן, שמו של היום הראשון של סוף השבוע הפך לשפה, אך תפקידו מן המניין אינו, בשל המסורת הרוסית של ספירת ימים מיום שני. בנוסף, מושג הכנסיות האורתודוכסיות והקתוליות מגדיר בדיוק את יום ראשון כיום מנוחה, זהו אחד ההבדלים האופייניים בין הנצרות לדת היהודית. ביום ראשון בעבר היה שם אחר, אשר שיקף במלואו את תפקודו של יום זה, שם זה הופיע בעידן הקדם-נוצרי. הוא נקרא "השבוע", כלומר היום בו הם לא עושים כלום. ו"יום שני "יכול להיחשב נגזר אפילו מהמילה" ראשון ". זה "היום הראשון אחרי שבוע", כלומר אחרי יום ראשון. אותו שבוע במובן המודרני של המילה נקרא השביעי.
עובדה מעניינת: הגיוני לשקול את שמות ימי השבוע בשפות סלאביות ולהשוות ביניהם כדי להסיק מסקנות הגיוניות. לעניין זה, הטבלה לעיל. בשבת יש שם דומה בכל מקום, בעוד יום ראשון שונה.
שפות אירופיות ושבת כיום שבתאי
ברוסיה נהוג לומר "שבת", באנגליה - "סטיג '", בסלובניה - "סובוטה", בגאורגיה - "שבת". בשל החילוף התרבותי, הקשור בעיקר להתפשטות הנצרות, שמו של יום זה התפשט באופן נרחב ונמצא בשפות רבות בצורה זו. יתרה מזאת, המילה התיישבה עם "סטורנליה" הרומית העתיקה ו"יום שבתאי "כפי שכונתה במסגרת תרבות אחרת, קדומה ומשפיעה לא פחות.
ההשפעה הרומית העתיקה על ממלכת אירופה המתעוררת הייתה גדולה מאוד והיא עיצבה במידה רבה את השקפות העולם, המסורות והתרבות של האנשים. רוסיה לא נתקלה בגורם כה חזק של השפעה חיצונית, אך באירופה המורשת הרומית עדיין מורגשת. אפילו עם כניסת הנצרות, ימי השבוע לא שינו את שמם כאן, ונשארו מוקדשים לאלים הרומים הקדומים. וגם כשהשם הישן של יום שבת היה בקנה אחד עם החדש, שאלת שינוי שם היום לא עלתה כלל. השבת הוקדשה לאל שבתאי מהפנתיאון הרומי הישן, שנחשב במקור לאל הפוריות ופטרונות על החקלאים, אך אז הפך לאל התקופה, בדומה לקרונוס היוונית.
הפיכתו לאל בלתי נסבל וקודר, שהוביל את היום, שנחשב כבלתי מוצלח למאמצים עסקיים. האמינו כי חוסר מעש ומנוחה, כמו גם פרקטיקות רוחניות, היו הדברים היחידים שלא ייאבדו ביום זה של השבוע, ואנשים נחו. בהמשך, אומצה מסורת זו על ידי השבטים שהיוו את הממלכתיות האירופית החדשה לאחר שהסתיימה התרבות הרומית. הוא כל כך מושרש שהוא שרד עד היום.
לפיכך, המילה שבת כציון ליום השבוע הגיעה לרוסיה יחד עם הנצרות מהשפה העברית, שם פירושה המילה "שבת" לא לעבוד. זהו יום מנוחה דתי ששמו השתרש בשפה הרוסית, אך המשמעות האמיתית אינה, מכיוון שראשון כבר נחשב ליום מנוחה. כיום אנשים רבים נחים בשבת וביום ראשון, ואילו לאחרים יש יום מקוצר בשבת. בכל מקרה, מבנה דומה של השבוע השתרש, בהיותו היחס האופטימלי לתקופות העבודה והמנוחה, כששם הימים הוא בעל חשיבות משנית. באירופה, יום זה עדיין נקרא על שם האל הרומי הקדום סטורן, כפי שאומץ לפני אלפי שנים, בתקופת האימפריה הרומית.
