עם מגוון ושפע כה שונה כשחרקים נבדלים זה מזה, אין להתפלא שהם הפכו לאוכל החביב על בעלי חיים רבים, וגם אוכלים זה את זה בהצלחה.
חלק לא מבוטל מהעופות היבשתיים כוללים חרקים בתזונה שלהם, וחלקם, למשל, מתאבקים (Sylviidae ו- Parulidae), הם כמעט בלעדיים מחרקים. באזור הממוזג תקופת קינון עופות יער חופפת עם התקופה של המספר המרבי של חרקים, מכיוון שהצלחת הגידול תלויה בזמינות המזון. הרגלים חסרי חרדה כאלה מאפיינים גם יונקים רבים.
הגנה פיזית
טקטיקת ההגנה היעילה ביותר היא התקפה: נשוך את זה שתוקף, שאולי הוא באמת המתאים ביותר לנסיבות. מינים מסוימים יכולים גם להזריק חומר שעלול להיות רעיל בזמן הנגיסה, אשר מכיל ברוק כאמצעי לציד שלהם, או המיוצר במיוחד להגנה עצמית.
המבנים הכתומים של חיפושית קרנף זכר (Dynastes) מטרינידד משרתים אותו בקרבות עם זכרים אחרים מאותו המין, כמו גם בניסיונות להתנגד לטורפים.
הגנה כימית
דבורים וצרעות רבות מוגנות על ידי התקפה. במקרה זה האיום מגיע מהקצה האחורי של הבטן, נושא עוקץ בצורת מחט היפודרמית. העוקץ הוא ביצית יתר של ovipositor, ולכן רק נקבות עוקצות. למרות שזריקת עוקץ יכולה לגרום לכאב מסוים ליריב פוטנציאלי, הזרקת רעל ממנו היא ברוב המקרים קטלנית.
בעוד הצרעות יכולות לעקוץ פעמים רבות, עקיצת דבורה נותרת בדרך כלל בגוף האויב ונשלפת מהבטן ובכך הורגת אותה עצמה.
אמצעי מרשים נוסף להגנה כימית מפורסמים בזכות חיפושיות מפציצים (Brachinus sp). כאשר מותקפים, חרקים אלה החיים באדמה זורקים ענן מקצה הבטן בעודף גז חם, מה שעלול לגרום נזק קשה לתוקף (כמו סורג או ציפור).
רעלים וצביעת אזהרה
חרקים רבים, הצוברים חומרים רעילים בגוף, הופכים בלתי אכילים, ובמקרים מסוימים רעילים ממש. בחלקם, חומרים אלו מיוצרים על ידי גופם שלהם, בעוד שאחרים, למשל, זחלים, מקבלים רעלים מהעלים המרכיבים את תזונתם הרגילה.
לא מועיל לחרק להיות רעיל אם הטורף אינו מקבל הודעה מראש. לכן, למטרות קידום עצמי, חרקים רעילים ביותר צבועים בצבעים עזים-כתומים.
צבע, דפוס וצורה כאמצעי להגנה עצמית
יש חרקים המשתמשים בתבניות כדי לבלף או להסיח את תשומת הלב. הדוגמה הטובה ביותר היא פרפרים ועשים. עש משתמש לרוב בצבע ובדפוס למטרות מיסוך. מינים מסוימים מייצגים את קליפת העצים, אחרים, למשל חור כסף (Phalera bucephala), נראים כמו קשר שבור.
במקרה זה, העש אינו צבע רק בהתאם, אלא גם מקפל את הכנפיים לפי הצורך. המקרה הבולט ביותר של חיקוי מסוג זה מיוצג על ידי מקלות וגופי עלים (בצורת עלה), שגופם דומה למקלות ועלים.
גופי העלים משלימים את הדמיון עם כתמים וחורים נפרדים ב"עלה ", שהם למעשה הכנפיים והרגליים של חרק.
שימוש במכשירים אחרים
חרקים כמו כנימות הם קטנים מכדי להגן על עצמם ביעילות מפני טורפים כמו פרת משה רבנו. שיטת ההישרדות שלהם היא לייצר כמה שיותר צאצאים. כמה ממושבות כנימות הכנימות ההמצאות ביותר משתמשות בנמלים כדי להגן על עצמן, ומשלמות איתן כדי להגן עליהן באמצעות הפרשות דביקות ומתוקות בשם טל דבש, שהנמלים מוצאות משקה נהדר.
בתים
קבוצות קטנות ונפרדות של חרקים מוגנים על ידי בניית בתים, ולא בעזרת עקיצות, עקיצות או קוצים. דוגמה טובה לכך היא זחלים של זני עש מסוימים, כמו עלון עץ אלון, שהזחל שלו, כשמו כן הוא, חי בתוך עלה מעוות. זחלי זבובי קדדי למעשה הפכו את דרך ההגנה העצמית לדרך חייהם. כמעט כל אותם חרקים שבונים בתים חיים במים, ורובם בונים מקלטים בהם הם מבלים את כל חייהם כזחלים.
מטרות ההגנה הן גם איכות חומרי הבנייה וגם בניית הבית שכל אחד מהם ייחודי לסוג זה. מדובר בגרגרי חול, מקלות, עלי צמח, פגזים.