כדי להבין זאת, ראשית עליכם להבין ביתר פירוט מהי השקיפות. אפילו באוויר ישנם חלקיקי לחות ואבק המפרקים את האור, אך השפעתם כה משמעותית, עד שפשוט איננו שמים לב לכך.
קצף יכול להיקרא גם שקוף וגם אטום בעת ובעונה אחת. בעיקרו של דבר, קצף הוא אוסף של בועות. כל בועה יכולה להיחשב שקופה בתנאי. לא משנה מה צבע הנוזל שהקצף עשוי ממנו, קוטר קיר הבועה הוא דק כל כך, עד שלמעשה אין בו חלקיקי צבע. כל בועה פרטנית יכולה להיחשב גם כעדשה קטנה, ואם אתה מסתכל מקרוב, אתה יכול לראות כתמי קשת על קירותיה. זו הפרעות האור.
ככל שהבועות קטנות יותר, קצף לבן יותר.
קצף מורכב מאלפי בועות רבות. כל אחד מהם מעביר אור בעצמו, אך מעוות את הקורה, פועל כמו זכוכית מגדלת. בנוסף, הבועה "עובדת" ומראה, המשקפת את כל הקרניים הנופלות לתוכה. כתוצאה מכך, מיליוני קרני אור העוברות בקצף מאבדות את הכיוון המקורי שלהן עד כדי כך שהשקיפות הכללית הולכת לאיבוד. בנוסף, בגלל אפקט ההפרעות המתואר לעיל, האור לא רק נשבר, אלא גם במהלך נסיעתו דרך בועות רבות של התהום המוקצפת מתפרק פעמים רבות לכל קשת הצבעים הנראים לעין (מאדום לסגול).
מדוע הקצף לבן?
נותר להבין מדוע רק גל האור של הספקטרום הלבן בלבד מגיע לעין האנושית.
הכל פשוט כאן. העין האנושית אינה רואה את העצם עצמו, אלא את קרני האור המשתקפות ממנו. מכיוון שקרני אור המכוונות לקצף מפוזרות באופן אקראי, משתקפות רוב אותן קרניים הנופלות לקצף. מכיוון שאור השמש או האור החשמלי המחליף אותו לרוב לבן, הצופה רואה קצף באותו צבע.
ניתן לאשר זאת באמצעות ניסוי פשוט. אם אתה לוקח קצף כלשהו (הכי נוח להשתמש בקצף גילוח מוכן), הכניס אותו לחדר חשוך והאיר באור אדום, הקצף יהיה אדום צפוי. כאשר הוא מואר באור ירוק, הקצף יהפוך לירוק.
קצף תמיד ישקף את הצבע של אותם קרניים שנופלות עליו.