המנצח הוא מקצוע עצמאי אשר נציגו אמור לכוון כיצד התזמורת לומדת ומבצע מוסיקה (מקהלה, תזמורת, אופרה וכו '). המקצוע דורש כישרון מוזיקלי וכישורים מיוחדים.
מתי הופיעו המנצחים?
ההתנהלות החלה להיחשב למקצוע עצמאי בראשית המאה ה -19. אם כי מדענים גילו תמונות על הפסלים העתיקים של מצרים ואשור, בהם ייצג אדם עם מוט ביד. במקביל, הוא הוביל צוות מוזיקאים. ובתיאטרון של יוון העתיקה היה אדם שביים את המקהלה. במקביל היו לו נעליים מיוחדות עם סוליית ברזל, איתן הוא יכול היה לנצח את הקצב בקול רם.
יחד עם זאת, שיטת השליטה על המקהלה באמצעות מחוות נחשבה כאן לנפוצה. מאוחר יותר התפשטה שיטה זו ברחבי אירופה בתחום הכנסיות. בעזרת מחוות, המנצח שלט במלואו על הקצב, הקצב, שינה את קווי המתאר של הלחן וניואנסים מוסיקליים אחרים.
בהדרגה התרחש פיתוח משחק התזמורת, ומספרם של הפקה והפוליפוניה גדל. בעניין זה נדרשה גישה רצינית עוד יותר לניהול הרכבים מוזיקליים. אז למנצחים של אותה תקופה היה מכשיר שנחשב למבשר שרביט המנצח המודרני, זה נקרא: buttut. בעזרתו ניתן היה לנצח את הקצב, אם כי הכלי היה מסיבי למדי ולא נוח. האזכור הראשון לטרמפולינה משנת 1432.
בהמשך ניסו המנצחים לשנות את הפרטים של עבודתם. לדוגמא, השתמשנו בטרמפולינות קלילות, היכו את הקצב בקשת לכינור, הנהנו בראשנו.
במאה ה- XVII הופיע מושג כמו בס כללי - זהו קול הבס ביצירה מוזיקלית. לפיכך, למוזיקאי שביצע את החלק הזה הייתה אחריות חדשה - להוביל את התזמורת כולה. הוא יכול היה להשתמש בראשונים בראש, במחוות ובדרכים אחרות. לדוגמה, יוהאן סבסטיאן באך היכה את הקצב ברגלו ושר ניגון.
איך עמדו המנצחים לפני?
לגנרל הבס היה עוזר - מלווה. ככלל, הכנר הראשון מילא תפקיד זה. בעזרת הכלי שלו הוא נתן את הטון הכללי. כשהוא מפסיק את המשחק, הליווי גבר על הקצב בקשת. יתכנו עוד כמה עוזרים למנצח הראשי באדם של מנהל מקהלה או צ'לן. עם הזמן הם החליטו לנטוש את הבס הכללי, והמלווה היה לראש ההרכב.
בעתיד הכללים ישתנו לא פעם, עד שההרכבים יתחילו להופיע לחלוטין תחת הדרכתו של מנצח, העומד בנפרד - מלפנים. בשנת 1812, בפעם הראשונה, השתמש איגנז פרנץ פון מוזל בשרביט מנצח בסגנון מודרני. אם לפני מלחינים ביצעו את יצירותיהם בכוחות עצמם, אז בהדרגה הם התחילו לבצע יצירות של אנשים אחרים. ההתנהלות הפכה למקצוע נפרד ונציגיה יוכלו לצאת לסיור עם הרכבים של אנשים אחרים.
כל הזמן הזה, המנצחים הבחינו בנימוס טוב: הם עמדו בגבם להרכב ופניהם אל הקהל.עם זאת, לא היה קשר עם ההרכב, מה שגרם לקשיים.
מי היה הראשון מבין המנצחים שעמד עם גבו לקהל ומדוע?
לא ידוע בוודאות מי היה הראשון ששבר את כללי ההגינות והפנה את גבם לאולם. ישנן מספר גרסאות - לודוויג ואן בטהובן, הקטור ברליוז, וילהלם ריצ'רד וגנר. כדאי לומר כי אירוע זה הפך להיות משמעותי עבור תזמורות ומנצחים. צוות ההרכב הצליח לעקוב מקרוב אחר עבודת המנצח ולהגיב במעשיו במעשיו.
עובדה מעניינת: יש גרסה שזו הייתה ריצ'רד וגנר שפנה לראשונה לתזמורת. זה קרה במהלך אחת מהופעותיו של המנצח עם ההרכב. במקביל, מעשהו של וגנר עורר את התמרמרות הקהל, פרצה שערוריה.
בעבר נהגו לחשוב שזה מגונה להפנות את הגב לאולם. העובדה היא שבאותה תקופה השתתפו בהופעות של הרכבים ותזמורות רק אנשים ידועים ומוערכים. לכן המנצח, שעמד עם גבו, נחשב לתופעה פסולה. עם זאת, ואגנר הציב דוגמה לשאר המנצחים. רבים החלו לעשות את אותו הדבר - עמדה כזו ביחס למוזיקאים מספקת הזדמנות לנהל טוב יותר את המשחק.
המנצח עומד בגבו אל הקהל, ופניו להרכב, מכיוון שזה מאפשר לכם לנהל בצורה נוחה וטובה יותר את ביצוע היצירה. קשר עם מוזיקאים מאפשר למנצח וגם לאמנים לפעול בצורה הרמונית יותר. בעבר התנהלות כזו של המנצח נחשבה כפסולה, מגונה.על פי גרסה אחת, המלחין והמנצח הגרמני ריצ'רד וגנר היה הראשון שהפנה עורף לקהל במהלך הופעה.