הם מציעים לאדם לשבת, לרוב משתמשים במונח יציב אחד: אין רגליים אמת. אבל בכל זאת קהל סקרן נפגש, ולכן יש לנתח את הנושא הזה ביתר פירוט, לחזור לשורשים ההיסטוריים של הביטוי.
אם נפנה למילונים מסבירים, למשל לכתביו של אוז'גוב, תוכלו לגלות שהביטוי מעיד על כך שישיבה טובה יותר מאשר לעמוד. אולם לא ניתן למצוא שם הסבר מלא ומפורט.
מציאות מימי הביניים
כדי למצוא את האמת, יש לחזור לתקופות ימי הביניים, שברוסיה סומנו על ידי הקפדה לא פחות מאשר באירופה. התייחסו לחייבים בצורה חריפה למדי, במקרה של פיגורים מכספי ציבור או במידת הצורך להחזיר את החוב לאדם פרטי, האשם הושם יחף בשלג או נחתך על סוליות כפות הרגליים עם סורגים.
אנשים התוודו לעתים קרובות על מה שלא עשו, ורצו לסיים את העונש, מפסיקים לענות את גופם. על סמך זה, ניתן לומר כי אין אמת לרגליה - העדות המוכה והמעונה עשויה להתברר כשקרית, כפי שקרה לעתים קרובות.
העונשים הקשורים לכפות רגליים, הכאת סוליות או עמידה יחפה בשלג שימשו מהסיבה שבגלל כל הכאב וחוסר הסובלנות של הייסורים שהביאו הם לא נתנו עקבות מיוחדים שנראו לעין במבט ראשון. אך ההשלכות יכולות להיות חמורות - מכוסי כפור או כפות רגליים שבורות במשך זמן רב, אם לא לנצח, שללו מאדם את היכולת לנוע באופן עצמאי, הוא יכול להזיז את גופו רק בזחילה.
בתנאי ימי הביניים, כאשר כל אדם נדרש לעבוד פיזית על מנת לספק לפחות את חייו, הדבר נתן תוצאה מצערת, לאחר עונש שכזה הקורבן יכול לנצח להיות במרפסת הכנסייה, לחיות על נדבות ונזקים.
עובדה מעניינת: אך דברי האמרה המדוברים אינם מכילים איומים, נהפוך הוא, הם מזמינים אתכם לשבת ולהסביר כי היריב אינו נחקר. ואף אחד לא הולך להכות ממנו את האמת. כמו כן, האמירה באור זה יכולה להתפרש בצורה מעט שונה: שב, עדיף לא לעמוד.
אפשרות נוספת קשורה גם לחובות. יתכן כי הביטוי הוחל כאשר החייב או האשם ברחו מפיגוע. במקרה זה, הם אמרו את הביטוי הזה והצביעו על כך שלא ניתן עוד להחזיר חוב או להטיל עונש על אדם. אך עם הזמן, המשמעות של מילים אלה השתנתה לאחר שקיבלה פרשנות מודרנית.
חפש את האשם
יש פירוש שלישי לאמירה זו. יש חוקרים הסבורים כי המילים הגיעו משיטת חקירה מעט שונה. ההערכה היא כי בעל הקרקע או גורם בכיר אחר, המתמודד עם אובדן של דבר יקר, או עם השלכות ההתפרצויות, יוכל לאסוף את כל האיכרים בכיכר הכפר, ולאלץ אותם לעמוד עד לזיהוי האשם. לאופציה זו יש גם זכות קיום, נעשה שימוש בטכניקות דומות, ניתן עדיין להיתקל בהן כיום בפרשנות כזו או אחרת.
בירוקרטיה ותורים
האופציה הרביעית מזכירה לנו שבימים עברו הייתה ביורוקרטיה לא פחות מהיום - ואולי יותר. "הולכים" נשלחו לצאר שהיה אמור להעביר מידע, לשלוח עצומה ולהעלות נושא דחוף לפיתרון.
הם נאלצו להמתין לקבלת הפנים המלכותית שעות, אפילו ימים, כשהם עומדים על רגליהם בחדר הקבלה. העמידה בעמידה לא האיצה את פיתרון הבעיה, וכך גם ביקורים מרובים. יש חוקרים הסבורים כי הביטוי הנפוץ הזה "לרשעותו של היום" הגיע ממקום שבו קל יותר להמתין תוך כדי ישיבה מאשר בעמידה, מהירות פתרון הנושא לא תשתנה מכך בכל מקרה.
תככים של בית המשפט
יש גרסה מעניינת נוספת שקשורה ליחידה פרזולוגית זו. בימי הביניים נוצרו כיסים על נעליים - הדבר נכון במיוחד לנעליים של אנשים בכירים. הכיסים היו סודיים, הם נשאו לעיתים קרובות תווי אהבה, כל מיני מידע סודי שקשור בתככים. אולי הביטוי שאנו שוקלים הגיע בדיוק מהרגלי אצולה כאלה, אך אפשרות כזו עדיין לא סבירה.
ההתמודדות עם מקורן של פרזולוגיות, אמרות שההיסטוריה שלה משתרעת על למעלה ממאה שנים, היא תמיד קשה. הרבה שאלות עולות במקרה זה, ישנן כמה גרסאות ולא ניתן להוכיח את אמינותו של לפחות אחת מהן.
אבל בכל מקרה, כיום מילים אלה אינן קשורות לחובות, ענישה גופנית או תככים. הם מתכוונים להזמנה ידידותית לשבת כדי לא לסבול עמידה על הרגליים.אכן, מדוע צריך לעמוד אם יש מקומות ישיבה מסביב, ומתוכננת שיחה ארוכה.