חומרי בניין הופיעו ברגע בו עם שחר התרבות שלנו החלו האנשים הראשונים בבניית בתים וביצורים. לאחר חיפושים וניסויים ממושכים, התגלה כי אבן גיר וגבס כתושים דק, כאשר הם מעורבבים במים ומינרלים, רוכשים תכונות חריפות במיוחד.
לאחר התקשות יוצר תרכובת מונוליטית בעלת מאפיינים של אבן מוצקה. מאותו הרגע החל לייצר מלט בכמויות גדולות ומשמש לבניית מבנים גדולים וקטנים. עוברים שוב על פני בניין עשוי אבן ומתכת, אנו שואלים את עצמנו לעיתים קרובות: "אז איך נוצרים מלט?"
עובדה מעניינת: במהלך בניית הפירמידות המצריות השתמשו הפרעונים בטכנולוגיה הדומה לייצור בטון. תערובת של אבן גיר כתוש ושבבי אבן נשפכה עם מים והפכה לגושי אבן מונוליטית.
ממה עשוי מלט?
שלב הייצור הראשון מתחיל במחצבת גיר כאשר מוציאים את האדמה רכיבי המלט העתידי בעזרת מכונות כרייה. בכדי שלחומר הבניין יהיה הכוח הנדרש, נבחר אבן גיר לייצור, השוכנת קרוב לפני השטח. בהרכבו, בכמויות גדולות, יש סיליקון, ברזל ותחמוצת אלומיניום. אם תחפרו עמוק יותר, הגזע יהיה נקי יותר, אך עם תכולה גבוהה של סידן פחמתי. האבן החולצת, במידת הצורך, ממוינת ונשלחת לייצור, שם משתנים הפרופורציות לקבלת מלט בדרגות שונות.
עיבוד אבן גיר
במפעל מלט מוצא הסלע למנגנון לריסוק אבנים ראשוני. סלעים גדולים בהשפעת כוח דוחק של כמה טונות נמעכים בהדרגה לגודל כדור טניס ומוזנים למסוע. אבנים קטנות וגדולות נשלחות לריסוק משני, שם הן מצטמצמות לגודל כדור גולף לאבקה דקה. אבן גיר, עם אחוז שונה של סידן פחמתי, מטופלת בנפרד.
זה הכרחי לצורך ערבוב נוסף בפרופורציות שונות ובהתאם לטכנולוגיה מסוימת על מנת לייצר מלט בדרגות שונות.
מיון וטחינה
אבן גיר עדינה, בעזרת מטעין מיון, מונחת במחסנים יבשים, מוגנים מפני קצוות טמפרטורה ולחות. ערימות נוצרות מתערובת גולמית של קומפוזיציה שונה, מוכנה לשלב הטחינה. דרך המסוע נכנס אבן כתוש למטחנה - טחנת רולר, בה נוצר אבק גיר.
ערבוב
ליצירת מלט בדרגות שונות, ברזל, דו תחמוצת האלומיניום והסיליקון מתווספים לסלע המוכן. הרכב וכמות התוספים נקבעים לאחר מחקר כימי באבן גיר. הרולר מערבב באופן שווה את רכיבי המלט, עד לאבקה הומוגנית ללא אבנים. עם סיום התהליך, התערובת המוגמרת נשלחת לטיפול בחום.
טיפול בחום
האבקה נשלחת לתנור בו, תחת השפעת טמפרטורה של 800 מעלות צלזיוס, מתחיל תהליך ההתקשרות הכימית של רכיבים מינרליים בקמח אבן.לאחר הטיפול בחום הראשון, הוא נשלח לבידוי, שם, באמצעות תגובה כימית, מסירים 95 - 97% פחמן דו חמצני תוך מספר שניות ומופרד סיד. ואז התערובת נשלחת לכבשן גלילי סיבובי, בו היא מתערבבת לאט בהשפעת טמפרטורה של 1500 - 1800 מעלות צלזיוס.
עם חשיפה ממושכת לטמפרטורה גבוהה, האבקה הופכת ליצירה מזוגגת הנקראת "קלינקרים". ביציאה מהתנור מקוררים הקלינקים ל 60 - 80 מעלות צלזיוס, נשלחים לכונן ואז לריסוק.
ריסוק סופי
הקלינקר מונח בתוף מסתובב, עם כדורי מתכת בפנים. גבס מתווסף לתכולה שכמותם תלויה במלט המלט. בהשפעת תנועות סיבוביות ותנועת כדורים, התערובת נמעכת לצורת אבקה - זהו המלט המוגמר.
עובדה מעניינת: גל בייצור בטון החל במאה ה -19 לאחר שג'וזף אספדין רשם פטנט בשם "מלט פורטלנד", בעל כוחו של אבן טבעית, בשנת 1824.
ייצור המלט מתרחש במפעלים מתמחים המשתמשים בחיכוך ואנרגיה תרמית. במקביל, סלעי גיר הופכים אט אט למלט. עם סיום התהליך ניתן להשתמש במוצר המוגמר לבניית מבנים כלשהם, בגדלים גדולים וקטנים.