בבגרותו אדם לפעמים בקושי מצליח להרגיש איך חלף שבוע עבודה שלם. כזכור, רבים ישאלו את עצמם: מדוע לילד ולמבוגר יש תפיסת זמן כה שונה? אחרי הכל, כל אדם שזוכר את ילדותו יכול לאשר בביטחון עובדה זו: הזמן זרם אחרת לגמרי, כל יום היה ארוך לנצח.
אין תשובה אחת לשאלה זו. אך ישנן מספר הנחות שמסבירות את החריגה הזו, יש לשקול את ההשערות הללו בזהירות רבה יותר.
זמן ותכונות של תפיסת ילדים
לאדם אין את היכולת להעריך זמן באותה דרך כמו מרחק או כמויות ברורות אחרות. זה אפשרי רק כשמשתמשים בשעון, ב שעון העצר. לא לילדים ולא למבוגרים יש תחושת זמן ישירה ולא קשורה: במקום זאת, האדם חש, תופס שורה של אירועים שקורים לו. בעניין זה, מוחו של כל אדם הוא אחד.
עובדה מעניינת: לאחר ששכבה יתר על המידה במשך זמן מה והתעורר, אדם לא יודע כמה זמן הוא בילה בשנתו, ולכן הוא ממהר להביט דרך החלון כדי לקבוע את השעה ביום, או להושיט יד לשעון. כך גם ברוב הפעולות האחרות.
הזמן קשור לאירועים, כך הוא מסומן על ידי המוח האנושי. ובילדות, אירועים שמושכים תשומת לב נחשפים הרבה יותר.בתקופה זו הכל מפתיע, הכל מושך תשומת לב, מכיוון שיש היכרות עם העולם שבחוץ. שימו לב, הזיכרון עובד ללא הרף, המוח מתפתח באופן פעיל, מלא במידע חדש. זה מוליד חריגות בתפיסת הזמן, נראה שהוא עבר בלי סוף, אם כי יום רגיל נשאר מאחור. אך הנחה זו אינה היחידה.
תהליכים קוגניטיביים מאטים את זרימת הזמן הסובייקטיבית, תוכלו לערוך ניסוי ולאמת זאת. 45 דקות של שיעור מרגישים יותר מ 45 דקות של זמן פנוי. הפעילות הקוגניטיבית של הילד גבוהה מזו של מבוגר, תמיד יש המון חדש ומעניין מסביב. לכן, תפיסת הזמן שונה, היא זורמת לאט. שגרה עם פעולות מונוטוניות גורמת לזמן לטוס בצורה סובייקטיבית מהר יותר, כפי שמציין כל מבוגר. כל יום אצל ילד מלא באירועים, אצל מבוגר, שבוע שלם מורכב משגרה. מכאן ההבדל בתפיסת הזמן.
ילד וזמן הם הנחות אחרות
יש דעה כי הערכת משך הזמן אצל אדם מתרחשת כאשר היחס בין תקופת החיים לאומדן. אז אם אתה לוקח את השנה כדוגמה, אז לילד בן 4 זה רבע שלם מחייו. אבל עבור אדם בן 40 אלה כבר חיים של 40 שנה, פלח שונה לחלוטין, הנתפס אחרת. ילדים כבר נאבקים עם הזמן, וגורמים נוספים יוצרים עוד יותר בעיות ובלבול.
יש גם הנחה שתחושת זמן קשורה למהירות התהליכים המטבוליים בגוף.בגיל צעיר כל התהליכים מתקדמים במהירות, ההתפתחות מתקדמת, הגורמת לתחושה של זמן ממושך. עם ההזדקנות, תהליכים מטבוליים מתייצבים, ואז ממשיכים לאט יותר, רגרסיה מתרחשת. הזמן טס באופן סובייקטיבי מהר יותר.
האם יש אובייקטיביות בתפיסת הזמן?
הזמן לא מורגש באופן שווה, הוא מצוין על ידי כל האנשים. רודף עיסוק מעניין, אדם עשוי להיות מופתע לציין שהוא טס כל היום, עבר כשעה. ניתן לראות את אותו הדבר כשאתה מתקשר עם בן שיח מעניין, תוך שהוא נשאר לבד עם אדם אהוב. תוך כדי עבודה לא נעימה, ביצוע עבודה מונוטונית, אדם, להפך, שם לב שהזמן עובר לאט מדי. לא ישן מספיק שעות, לאחר שהגיע לעבודה בבוקר, אדם עשוי לחשוב שלפחות שעתיים עברו, אך למעשה ידיו של השעון בקושי זזו במשך 15 דקות. זה קורה גם. מישהו אפילו מטיל ספק בכך שהזמן הוא באמת יחידת מדידה יציבה.
למעשה, כל הסודות טמונים רק בסובייקטיביות של התפיסה, בתכונות של התהליכים השונים המתרחשים במוח האנושי. אין חריגות במהלך הזמן, זה הומוגני. אתה יכול לשים שני אנשים זה לצד זה, להעסיק אותם בדברים שונים ולקבל מהם הנחות שונות לגבי כמה זמן עבר מאז תחילת הניסוי.
כך שתפיסת הילדים את "זמן איטי" קשורה גם לתכונות התפקוד של הגוף, לתודעה. אולי זה הפיזיולוגיה והתהליכים המטבוליים שעוברים אצל ילדים מהר מאוד.או שמדובר בפעילות קוגניטיבית של המוח או ביחס לפרק הזמן החי עם המשוער. בכל מקרה נושא זה עדיין נחקר, מוצעים רעיונות שונים, הוקמו ניסויים. אני רוצה להאמין שבקרוב נוכל לגלות את האמת שמוכיחה המדע.
