מאז ילדותנו, כל אחד מאיתנו יודע: אם תסתובבו סביב צירו, אז הראש שלנו יתחיל להרגיש סחרחורת. ואם אתה עושה זאת במשך זמן רב, באופן כללי אתה יכול לאבד אוריינטציה במרחב לזמן מה.
מה "מסתובב" את העולם סביבנו?
כדי להבין מדוע תופעה כזו מתרחשת, עליכם לקחת בחשבון את התכונות של המערכת הווסטיבולרית שלנו. איבר מיוחד באוזן הפנימית עוזר לגוף להישאר זקוף. הוא מצויד בתאי עצב רגישים הקובעים את המהירות והכיוונים בהם הראש נע.
"חיישנים" אלה קשורים לתנועת העיניים, לתפיסת מיקום הגוף ותנועותיו במרחב. לדוגמא, אם אדם מפנה את ראשו ימינה, ועיניו מכוונות לחפץ הממוקם ממש על המסלול, אז עיניו ינועו באופן ספונטני שמאלה באותה מהירות. תגובה אוטומטית זו מסייעת לאדם לשמור על חזון ממוקד בנושא.
סיבוב סביב צירו הוא מקרה מורכב יותר מסיבוב הראש. עם סיבוב, העיניים גם מתחילות לנוע אוטומטית בכיוון ההפוך. עם זאת, זווית הסיבוב שלהם קטנה והם מגיעים במהירות לגבול. והראש עושה סיבובים מלאים, בכל 360 מעלות.
כתוצאה מכך העיניים שוב ושוב "קופצות" בחזרה, וחוזרות לעמדתן המקורית. מנגנון העצבים של המנגנון הווסטיבולרי פועל במצב מקיים את עצמו וגורם להם להמשיך לעשות זאת באופן אוטומטי. תנועות נדנוד שכיחות כאלה, החוזרות על עצמן שוב ושוב, גורמות למצב של ניסטגמוס.כתוצאה מכך המוח מתחיל לתפוס את הגוף כאובייקט נייח, ואת העולם שמסביב - כסובב סביבו.
מדוע אם כן לא נופלים בלרינות ומחליקים?
אם ניסטגמוס הוא מצב אוטומטי ושומר על עצמו, אז איך מתמודדים עם מחליקים ובלרינות? התשובה היא פשוטה: הם פשוט מתרגלים לזה במהלך אימונים חוזרים ונשנים.
בנוסף, משתמשים בטכניקה של "להחזיק נקודה". בביצוע סיבובים סביב צירם, ספורטאים ורקדנים ממזערים את סיבוב הראש: עד האחרון שהם מחזיקים אותו במקום, ורק בסוף סיבוב הגוף הם הופכים אותו במהירות אחרי הגוף. זה מגביל מאוד את השפעת הסחרחורת. עם זאת, ולעיתים הם מאבדים איזון לאחר סיבוב. אבל הכישורים שפותחו באימונים, מביאים אותם במהירות לשגרה.