עם עלייה ברמת העומס מתרחשת ירידה בנפח המטבולי.
עובדים במכללת האנטר באוניברסיטת סיטי בניו יורק עקבו אחר השינוי בנפח המטבולי של רצי מרתון, והשווה אותו לנפח הספורטאים האחרים שהשתתפו במחקרים. כתוצאה מכך הוכח שעם עלייה בפעילות הגופנית הנבדקים חוו ירידה בנפח המטבולי. כל נתוני המחקר הוצגו בכתב העת המדעי Science Advances.
בארצות הברית (2013) נערך מרתון שהחל מלוס אנג'לס וסיים בוושינגטון הבירה. במהלך המרתון הפסיקו הספורטאים לישון. משך המרתון הוא 4 חודשים. עבור מדעני אוניברסיטאות, מרתון זה היה הזדמנות ייחודית לערוך את לימודיהם על סיבולת גוף האדם.
המטרה העיקרית של המחקר הייתה נפח המטבולי, שהוא היחס בין מספר הקלוריות שבילה ביום לקצב חילוף החומרים בגוף שנמצא במנוחה. כדי לחשב את המדד הראשון, מדענים השתמשו בשיטה של תיוג כפול של מולקולות מים. הודות לכך, מדענים הצליחו לעקוב אחר מסלול התנועה של האיזוטופים של הגוף בעת מדידת נפח הפחמן הדו-חמצני.
לצורך הניסוי נבחרו 6 רצי מרתון שנבדקו במהלך השבועות הראשונים והאחרונים של המרתון. על פי תוצאות המחקרים, נמצא כי עם עלייה בפעילות הגופנית נפח המטבולי ירד.
הנתונים ממחקר זה הושוו עם הנתונים שהתקבלו במהלך מירוץ האופניים של טור דה פראנס בן שלושה חודשים, שעבר באנטארקטיקה ומצבה של האישה במהלך ההיריון. התוצאות של שני המחקרים היו דומות.