למספר עצום של חיידקים המאכלסים משקעים משקעים ימיים יש יכולת לבודד מולקולות שיכולות לעורר את צמיחת העננים, כמו גם לקרר את האקלים.
מי שהיה בים לפחות פעם אחת לעולם לא ישכח את הריח המדהים והייחודי שלו. הופעתו התאפשרה בגלל נוכחותם במים של יסוד כה משמעותי כמו דימתיל-סולפורידריד (VMS), שהוא תוצאה של חילוף חומרים של תושבים מימיים. היווצרות המולקולות של יסוד זה קשורה ישירות לפירוק דימתיל סולפונופריפיונאט, התוצאה היא התגובה של החיים הימיים לרמת הלחץ האוסמוטי. כתוצאה מכך מופיע ריח קלוש של מי ים, המסייע למשוך נציגי עולם החי לפלנקטון.
יכולת מדהימה של דימתיל-סולפוריד היא יכולתו להתחמצן במהלך מגע עם אוויר. כתוצאה מכך נוצרות מולקולות שכאשר מתקיימות אינטראקציה עם גלים ורוח עוברות לתרסיס. חלקיקים מיקרוסקופיים של מולקולות הם מרכז ההתעבות, התורמים לתהליך היווצרות הענן וטמפרטורה נמוכה של האטמוספירה.
מדענים בטוחים שאנשים לא מעריכים את השפעת המולקולות הללו באופן מלא על התפתחות האקלים של כדור הארץ.הם כתבו על כך בפירוט במאמר של פרסום צרפתי מפורסם. תהליך זה מתאר היווצרות דימתיל-סולפורידריד רק מיצרנים כמו אצות פלנקטוניות. הם מסוגלים לייצר עד 6, 6 מיליארד טונות של מולקולות ייחודיות כאלה לאורך כל השנה.
יש גם מידע כי חיידקים החיים בסלע משקע יכולים להיות היצרנים של מולקולות כאלה. על פי תוצאות המחקרים שערכו מדענים, נמצא כי בסלעי משקע יש מולקולות כאלה פי אלפי פעמים מאשר במי הים או האוקיאנוס.
הביולוגים משוכנעים כי כל גרם של סלע משקע יכול להכיל עד מיליארד חיידקים עם היכולת לסנתז דימתיל גופרתיד. פירוש הדבר הוא כי האפשרות לסינתזה של מולקולות מוערכת פי אלף, ועמה האפשרות להשפעתם על היווצרות האקלים של כדור הארץ.