מרבית המאובנים הם חלקי עצם קשה. רגליו בצורת ציר, הכנפיים הוורודיות והעיניים הפנים שלה נשמרות היטב ונראות היטב.
כעת אנו יודעים כיצד נראה החרק העתיק במהלך החיים! מדענים חוקרים את החומר הגנטי של אנשים משומרים כאלה. גנטיקה הצליחה לחלץ DNA (מולקולה - נשאת של תורשה) מיובנים ואורגניזמים אחרים שנלכדו על ידי ענבר. חיסול האורגניזמים החיים על סמך המידע הגנטי המתקבל אינו אפשרי עדיין. וגידול, נניח, גזעי דינוזאורים המבוססים על שימוש בחומר גנטי המופק מעצמותיהם, ככל הנראה, לעולם לא יתאפשר.
איך חרקים נכנסים לענבר?
חשוב על איך צרעה הייתה יכולה להסתיים באמבר. דמיין יום ברור וחם אי שם ליד קו המשווה לפני מיליוני שנים. במקרה מצער, הצרעה יושבת על קליפת העץ הטרופית, ולשוא מנסה להשתחרר מהשבי, נפטרת בשרף דביק. זורם טיפה אחר טיפה על שרף גזע עץ ממלא את הצרעה בכללותה. ואז העץ גם הוא נעלם, הוא מתפרק בהדרגה, ופיסת שרף עם צרעה סגורה בו עם הזמן הופכת קשה יותר ויותר. פלגי מים נושאים אותו יחד עם הצרעה הקבורה בתוכו. ואז חתיכת שרף שקועה בעובי סלעי משקע ונעלמת למעמקי האדמה.
עובדה מעניינת: הענבר הצעיר ביותר (שרף מאובנים) בן 1.5 מיליון שנה, העתיק ביותר הוא 300 מיליון שנה.
מיליוני שנים חולפות. מינים של בעלי חיים וצמחים מופיעים ונעלמים. המין שאליו השתייך הצרעה שלנו נעלם מזמן מעל פני האדמה. ופיסת השרף לא רק התקשתה, היא הפכה למאובנת. יבשות הנעות על פני כדור הארץ התנגשו. באתר ההתנגשות עלה קרום האדמה לשמיים וגרר סלע משקע עם חתיכת זפת שנחה בתוכו. ועכשיו, פליאונטולוג שחופר בהרים מוצא חתיכת ענבר שקוף וחלק. בפנים מחכה צרעה, לאחר שבילה מיליוני שנים בכלוב ענבר מוזהב.
מה עוד ניתן למצוא בענבר?
בקטע של קופסת גפרורים נמצאו אלפיים נמלים. אתה יכול לראות את העלים והפרחים של היער הקדמוני, שמורים כמו בברבריום טוב, או גזע שלם של עכבישים קטנים, שרק בקעו מפקעת לבנה רכה. הם נלכדים בענבר כמו בתצלום של נצח.