חיוך הוא המיומנות הראשונה המופיעה אצל יילוד. אנשים מחייכים בכל העולם, ללא קשר לצבע העור שלהם או לשפה שהם מדברים.
אנשים גם צוחקים בכל מקום, על מנת לצחוק, הילד לא צריך ללמוד כלום, תגובה כזו לרגשות חיוביים מתוכנת בתת המודע ומתחיל להתבטא עוד לפני הלידה.
הנתונים הסטטיסטיים מראים כי האדם הממוצע מחייך וכיף לו לצחוק כ -17 פעמים ביום. זהו מידע משוער, מכיוון שהנטייה לצחוק ולחייך ישירות תלויה במזגו של האדם, ברקע הרגשי שלו בתקופה הנוכחית. חיוכים וצחוק מועילים, ולכן אפילו רופאים ממליצים לשמור על גישה חיובית ולצחוק מכל הלב, לחייך לעתים קרובות יותר. גם אם אדם עצוב, הוא יכול להתאמץ ולחייך ומצב רוחו יתחיל לעלות.
וגם חיוך וצחוק הם התרגילים המתעמלים הטובים ביותר. הם מבצעים עבודה ביותר מ- 80 קבוצות של שרירי פנים, התומכים בטון ובנוער הפנים. במקביל, הגוף מקבל מנה של אנדורפינים, הורמונים של הנאה, ומבלה כ -550 קילוקלוריות לדקה, הדומה לאימון אינטנסיבי. הצחוק מוריד גם אדרנלין. ידוע שרק האדם צוחק על כדור הארץ, אם כי ניתן גם ללמד זאת כמה בעלי חיים.
הגורמים ומקור הצחוק
לא ניתן היה לנתח את התנאים המוקדמים הפיזיולוגיים להופעת הצחוק בפירוט, כמו גם את הפיזיולוגיה של תופעה זו עצמה. המחקר עדיין מתנהל בנושא זה, ובמוקדם או במאוחר, המדענים יגיעו לתחתית האמת.עם זאת, דבר אחד הובן ללא ספק - הצחוק הוא תגובה פיזיולוגית של גוף האדם לתופעות הסובבות אותו, השונות מאוד מתמונת העולם הרגילה שכבר קרמה עור וגידים בראש. אז התודעה האנושית מגיבה למה שקורה מסביב, שאינו גורם לתחושת סכנה, אך הוא טועה, יוצא דופן, שלא אמור להתקיים כלל.
ההומור הוא שונה - ילדים ושחור, מקצועי, משק בית. וזה שמשעשע אדם אחד עשוי לא להיות מעניין בכלל ולא גורם לרגשות אצל אדם אחר. חוש הומור הוא אינדיבידואלי, הוא מבטא את עולמו הפנימי של האדם, מדגים את המותר והבלתי מקובל עבורו. אחרי הכל, לכל אחד יש מושג נורמליות משלו, ואם אדם מחשיב את מה שקורה או אמר לו שהוא נורמלי לחלוטין, לא יהיה שום צחוק. ולהיפך.
סוגי צחוק
אך גוף האדם נותן לכל תופעה מאפיינים משלה, והצחוק לא היה יוצא מן הכלל. כשהוא נשלט על ידי התודעה של האדם, הוא יכול להפוך ללעג - למשל, כשאתה צריך לצחוק ממישהו. זו מיומנות נרכשת שהתגבשה על רקע מיומנות מולדת. יש גם צחוק עצבני כתגובה לא תקינה של הגוף בזמן לחץ, ושלל וריאציות אחרות, למשל, צחוק היסטרי, שהוא גם לא רצוני, ומחייב להפסיק את ההיסטריה שאחריה היא עוברת.
אדם יכול לרסן צחוק, או להפך, להזרים אותו בכוונה. אגב, אם תחזור לנושא הצחוק העצבני, עלולה להיות תגובה לא רצונית של הגוף, שמנסה לנרמל את עצמו מעצמו.
מצחוק זה הופך להיות טוב יותר וקל יותר, גוף האדם "יודע" עליו ברמה הפיזיולוגית, ולכן מנסה להקל על הלחץ בדרך זו. ויש גם צחוק דרך דמעות, זה קורה במצבים בהם אדם חווה רגשות חזקים מאוד, אך מנוגדים. כל אדם יודע לצחוק אפילו בחלום - אחרי הכל, זו תגובה תת-מודעת שפועלת גם כשהתודעה נחה.
בנוסף, תגובה בצורת צחוק יכולה להתבטא באמצעות דגדוג. וצחוק מתמיד או התקפי זה יכולים להיות אחד התסמינים של הפרעה נפשית או שימוש בסמים. יהיה זה ככל שיהיה, כיום הצחוק נחקר בעיקר על ידי פסיכיאטרים המתארים אותו כאקט נשימתי מורכב, המלווה בהבעות פנים אופייניות.
היכולת לצחוק טבועה בכל אדם ברמה הפיזיולוגית. זה מוכח גם על ידי העובדה שכל החרשים והאילמים מסוגלים לצחוק, אותם אנשים שמעולם לא שמעו צלילים כאלה בחייהם ואינם יכולים לחזור עליהם. אנשים צוחקים, מדור לדור שחיים בשטחים מרוחקים, שלא היו להם קשר עם קבוצות אחרות - תושבי אי, נציגי שבטי בר.
הצחוק הוא זה שמאחד את כל האנושות ללא יוצא מן הכלל. ומדענים מאמינים כי למיומנות זו יש משמעות חברתית גבוהה, מסייעת לאנשים לתקשר ולקיים אינטראקציה - לשם כך יש צורך בראש ובראשונה. ובכן, ושנית, חשוב לנרמל ולתחזק את האינדיקטורים של הגוף עצמו, זהו סוג של אמצעי להפחתת הנטל הפסיכולוגי ואף לשיפור הבריאות.